אטרש סולימאן נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא

לפני תביעת התובע, יליד 25/11/77, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, לגביה טוען התובע כי היא מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1985 (להלן: "חוק הפלת"ד).

לטענת התובע, ביום התאונה הוא נהג ברכב, בסביבות השעה 07:00 בבוקר, יחד עם אבו תילא מוסא לכיוון שטח העבודה במושב יושיביה, כשבדרך הם עברו למשרדי המעביד על מנת לקחת את ארגז הכלים שלו, אז הוא פתח את הדלת האחורית של הרכב, הניח את ארגז הכלים וכשרצה לסגור את הדלת האחורית ולהמשיך בנסיעה, הוא טרק את הדלת על אצבע 3 של ידו השמאלית (להלן: "התאונה").

הנתבעת טוענת מנגד, כי גרסתו של התובע לקרות התאונה אינה אמינה ואינה מתיישבת עם המסמכים שהוגשו בתיק ועל כן יש לדחותה. כן היא טוענת כי נסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו והעד אבו תילך מוסא. מטעם הנתבעת לא העידו עדים.

הצדדים סיכמו טענותיהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

שלוש הן השאלות העומדות להכרעה:

א. באילו נסיבות נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

ב. האם נסיבות התאונה, היה ותוכחנה ע"י התובע, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

ג. שאלת הנזק – מהו גובה הפיצוי, לו זכאי התובע בעקבות התאונה.

נסיבות התאונה

התובע תאר את נסיבות התאונה בכתב התביעה, כדלקמן: "בתאריך 14/9/05 נפגע התובע בתאונת דרכים, כאשר הוא טרק את דלת הרכב על אצבע 3 של יד שמאל...כתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע קטיעה חלקית של קצה אצבע 3 של יד שמאל".

בתצהיר עדות הראשית, תאר התובע את התאונה כך: "ביום 14/9/05, בסביבות השעה 07:00, נהגתי ברכב מ.ר. 3465856, כשאבו תילך מוסא יחד עימי, ממקום מגורינו, בפזורה באזור משמר הנגב, לשטח העבודה במושב יושיביה. בדרך עברנו בריכוז משרדי המעביד. ירדנו מן הרכב כשזה נשאר מותנע, שכן התכוונו להמשיך מיד בנסיעה, העמסנו בחלק האחורי ציוד עבודה אישי קל משקל, ומשביקשתי לסגור את הדלת ולפנות לקבינת הרכב להמשך הנסיעה, טרקתי את הדלת מבלי משים לב על אצבע 3 של יד שמאל".

התובע חזר בחקירתו הנגדית על הגרסה האמורה בתצהיר ואמר "מה שאני טוען, אני טוען את האמת, זה מה שהיה. אני פתחתי את הדלת והנחתי וסגרתי את הדלת בלי שום מחשבה שאני צריך להגיע למצב הזה."

גרסתו של התובע נמצאה בעיני אמינה, שכן לא מצאתי בה סתירות שיש בהן כדי להצביע על מגמתיות מסוימת אותה בחר התובע להציג. אינני מסכים עם טענת הנתבעת לפיה תיאור אופן הפגיעה אינו מתקבל על הדעת, שכן התובע הסביר שביקש לפתוח את דלת הארגז האחורי, הוא החזיק את ידית הדלת ביד ימין והסתייע בידו השמאלית כדי לתמוך את הדלת ולסגור אותה ואז הוא נפגע (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9), אפשרות סבירה בהחלט במהלכה ניתן היה להיפצע.

כמו כן, אינני מקבל את עמדת הנתבעת לפיה בנסיבות אותן מתאר התובע, הוא היה צריך להיפצע בכל אצבעותיו, שכן ישנה בהחלט אפשרות שרק האצבע שנפגעה היתה בין דלת הארגז לבין הסגירה ואין זה מחייב שכל האצבעות יפגעו באופן זהה.

העד מטעם התובע מסר גרסה דומה לגרסת התובע בתצהירו, לפיה ביום התאונה הם היו בנסיעה לכיוון שטח העבודה ובדרך הם עצרו במשרד המעביד על מנת לקחת את ארגז הכלים של התובע ולאחר ששם את הארגז בחלק האחורי של הרכב, הוא סגר את הדלת על האצבע וירד לו דם.

אמנם מדובר בעד שיש לו עם התובע היכרות של שנים, שכן הם חברים, גרים בסמיכות וגדלו ביחד, כך לפי עדותו של העד ויש סבירות כי מדובר בעדות מגמתית ואולם מצאתי לקבל את גרסתו כמהימנה ולא מגמתית, הן בשל העובדה שלא נשמעה מוגזמת והן בשל כך שהעד, בניגוד לתובע, אישר כי הם מכירים מהעבר ולא ניסה להסתיר זאת.

לא מצאתי כי גרסתו של התובע נסתרה, כפי שטוענת הנתבעת, בשל האמור במסמכים הרפואיים, כפי שיבואר להלן.